גזר דין בתיק פל"א 1434-05-12

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם נפסל ב-11/4/11 לצמיתות מלנהוג בכל דרגות מסיבה של אי התאמה אישיותית לנהיגה וזאת על ידי משרד הרישוי בירושלים, לנאשם נודע על הפסילה בתאריך זה שכן נכח במעמד הפסילה, ואולם ביום 5/5/12 נהג הנאשם ברכבו ונעצר על ידי משטרת ישראל.

עתירת התביעה לעונש, בטיעוניה לעונש ביום 27/6/12 עתרה התביעה למאסר בפועל בכלא מעל 6 חודשים, מאסר על תנאי מרתיע, והפעלת עונשי מאסר על תנאי במצטבר וכן פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען לענישה שתסתפק במעצר בפועל בו מצוי הנאשם מעל חודשיים ימים בתוספת עבודות שירות וכן פסילה מתונה כשאר המרכיבים וזאת לאור נסיבותיו האישיות הקשות.

מתחם העונש ההולם, כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג', א', לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בענייננו התנהגותו של הנאשם אשר נהג בניגוד לפסילתו מלנהוג על ידי משרד הרישוי מהווה זלזול בחוקי התעבורה, זלזול בהחלטות של מוסדות רשמיים של מדינת ישראל ודריסת החוק ברגל גסה.

אציין כי כיוון שמדובר בנהיגה בזמן פסילה הרי ברור כי העבירה נעברה בכוונה תחילה ואולם אציין כי כתב האישום לא מציין עבירות נלוות שנעברו על ידי הנאשם במהלך נהיגתו זו.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה בה הורשע הנאשם נידונה על ידי בית המשפט העליון ב רע"פ 6115/06, - מדינת ישראל נ' מוראד אבו -לבן, ובו נפסק כי:

            "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה.

             בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב...

             על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה", כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו... דינו - מאסר שלוש שנים".

             ברם, בית המשפט זה חזר והדגיש - ולא רק בעבירות מן הסוג בהן חטא המבקש - כי מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית... הנזק שמסר עלול להמיט על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה, וברגיל מנהל אורח חיים נורמטיבי - הוא אמנם שיקול רלוונטי וחשוב לעניין העונש אולם, זהו אינו השיקול המרכזי וודאי שאינו היחיד. שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים... אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק".

לאור המפורט אני קובע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם כדלקמן כאשר הרף המינימאלי ינוע בין פסילה ממושכת בפועל מלנהוג, מאסר על תנאי , שלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 6 חודשים ומעלה ושלילה על תנאי וקנס ועד למאסר בפועל הנע עד 12 חודשים, מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה של מעל שנה, שלילה על תנאי וקנס.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפני וכמצוות המחוקק יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, במקרה שלפני נסיבות העולות מטיעוני הסנגור.

אין ספק שעברו של הנאשם מכביד וכולל גם הרשעות בפלילים.

יש להביא בחשבון כי הנאשם הינו עצור בפועל מאחורי סורג ובריח מה-5/5/12 דהינו מעל חודשיים ימים.

אביא בחשבון את מצבו הכלכלי הקשה, מצבו המשפחתי הלא פשוט כפי שתיאר ב"כ, אביא בחשבון גם את דברי הנאשם בפני שלקח אחריות על העבירה, החל בתקופת שיקום על מנת לנסות להיחלץ מחובותיו.

בהחלטתי זו אתן דגש על אפשרות שיקומו של הנאשם כאשר תקוותי היא כי ינצל את ההזדמנות ואת היד המושטת לו מבית המשפט לתעבורה לשיקום דרכיו.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טיעוני המאשימה וההגנה שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר ואולם לטעמי ניתן להסתפק בריצוי המאסר בעבודות שירות למלוא תקופתה דהינו 6 חודשים וזאת כשאביא בחשבון שהנאשם עצור בפועל מיום 5/5/12 ועד היום.